בשנים האחרונות ראו אור ספרים רבים העוסקים בצדק חברתי, בדמוקרטיה ובשוויון זכויות. אחד הפרקים בספרי "דמדומיות" שיצא לאור ב-2007 עוסק בענייני צדק, מוסר וקולקטיביזם חברתי. הפרק הזה מחולק למספר חלקים שדנים בהשפעות התרבותיות בחברה, בהתנהלות אזרחים בזמן שירותם הצבאי ובהתנהגות הפרט בחברה הקפיטליסטית. עריכה לשונית ענייני לטפל בענייני הניסוח, בשגיאות הכתיב ועוד - והייתי צריך שעות רבות למחוק, להוסיף מידע ולהבהיר נקודות שהיו בלתי ברורות. הגהה נדרשת בסיום כל כתיבה, וכך עשיתי.
רב תרבותיות בישראל. בשנים האחרונות מדינת ישראל עוברת מחברה סולידרית לחברה סקטוריאלית, שבה חיים סקטורים רבים בעלי תרבות שונה. היא מתמודדת עם מיעוט ערבי שיוצא נגד החוסר בשוויון הזדמנויות תעסוקה ונגד האפליה האזרחית, ובעתיד הלא רחוק אף יתבע ממנה אוטונומיה תרבותית, ובכך יעמיק השסע בין הערבים ליהודים.
העובדים הזרים המצויים בשוליים החברתיים, העולים מחבר המדינות המבטאים סתגרנות תרבותית, והחרדים-לאומניים המעוניינים להקים מדינת הלכה תאוקרטית כתחליף למדינת ישראל הם בבואה של המצב החברתי בישראל. הקונפליקט היהודי-ערבי, השסע החילוני -חרדי, מצבם ומעמדם של העובדים הזרים ויחסה של המדינה כלפי העלייה הרוסית וכלפי האזרחים האתיופים יוצרים קונפליקטים לאומיים ובעיות חברתיות מהותיות בחברה הישראלית, ופתרונם אינו נראה באופק.
ההפרדה הגאוגרפית של קבוצות חברתיות רבות ודבקותן באידאולוגיות שונות יוצרות תת-מערכות חינוך הדוגלות בערכים תרבותיים שונים. החברה הישראלית כוללת מגזרים רבים בעלי זהויות שונות - לאומיות, אתניות או עדתיות ודתיות - ואלה נוטים להסתגר בתוך עצמם, ולפתח דפוסי תעסוקה ייחודיים ואינטרסים פוליטיים מגוונים. סביר להניח כי בעתיד יתבעו מגזרים אלה להשתחרר מפיקוח השלטון המרכזי, ולא יראו בו עוד גורם הנותן מענה לצורכיהם.
יתרה מזו, חלקים גדולים בציבור הישראלי אינם מקיימים מפגשים בין תרבויות, ואינם מנסים לאחות את הקרעים החברתיים. דומה שכל מגזר מכפיף את רצונו הפוליטי על האחר, והדבר אף מתבטא בממשל הישראלי: לעתים המפלגות החרדיות חולשות על המשרדים הממשלתיים החשובים, ולעתים החילוניים חולשים עליהם, באמצעות מפלגות כמו "שינוי" כסמן הבולט (ממשלת שרון, 2003).
מחברים שסיימו את ספרם מוזמנים לשלוח את הטקסט שהם כתבו לעורך לשוני כדי שיבצע עריכה לשונית שהיא חובה.
ניר שגב - עורך לשוני וסופר צללים
